רבי שלמה משה סוזין

רבי שלמה משה סוזין, נולד בירושלים, לאביו רבי אליעזר סוזין.
והיה לאחד מגדולי חכמי ירושלים בזמנו.

חייו:
במשך כל חייו פעל למען יישובה של ארץ ישראל ובשנת תקל”ח לערך יצא כשד”ר של העיר חברון לתורכיה.
אחרי שובו משליחותו בתורכיה, נשלח רבי שלמה סוזין כשד”ר ירושלים לצפון אפריקה, לטריפולי בשנת תקס”ב ולתוניס בשנת תקס”ג.
לאחר פטירת הראשל”צ רבי יום טוב דאנון זצ”ל, נותר מקומו פנוי במשך כשנה עד אשר בשנת תקפ”ד  הוחלט כי רבי שלמה משה סוזין ירש  את כסאו והיה למנהיגה של העדה בירושלים ובארץ ישראל.

גדולתו:
רבני הדור בתקופתו מאוד העריכו אותו מתוך הכרה בגדלותו בתורה ובמעשיו הטובים הערכה שזכתה  אותו בתארים כגון: “אחד ממאורות התורה”, “מרן מלכא”, “איש אלהים”, “רבן של בני הגולה”, “עטרת ראשנו” ועוד.
בנוסף לתפקידו כראשון לציון שמש רבי שלמה משה כראש ישיבת “בני משה” ששמו נקרא עליה.
רבנו נמנה גם עם חברי מדרש חסידים “בית אל”.
ימי רבנותו של הראשון לציון רבי שלמה משה היו ימים קשים לישוב בארץ ישראל. מלחמות, מגיפות, בצורת, ורעש אדמה פגעו ביושבי הארץ. ולא רק זאת אלא שגם, ממשלת תורכיה הכבידה על יהודי העיר והטילה עליהם מסים כבדים מנשוא נוסף על החובות שרבצו עליהם לפני–כן עד ארבע מאות אלף ‘אריות’.

פועלו:
מעבר לחיזוק הרוחני ועבודתו ההלכתית בבית הדין נדרש רבנו גם לסיוע חומרי ליושבי הארץ שכרעו תחת נטל הגזירות. במכתביו לנדיבי היהודים בחו”ל לבקשת עזרה היה חותם הוא ובית דינו הרבנים: ר’ חזקיה אברהם הכהן, ר’ יהודה רפאל נבון, ר’ שמואל הלוי, ר”מ הלוי,
ר’ ישראל חיים סגרי.
כתביו לא הוצאו לדפוס אך ניתן ללמוד מתוך ספרים אחרים על השפעתו הרבה בירושלים  ובארץ ישראל כולה, באותה תקופה. מראשית הגעת יהודי אשכנז הפרושים, לירושלים בשנת תקע”ב דבקה נפשו של רבי שלמה משה ברבי מנחם מנדל משקלוב, תלמיד הגר”א שעמד בראש עליית
חסידי הגר”א. בשנת תקע”ט ייעץ הרב סוזין לרב מנחם מנדל כיצד יש לנהוג במוסלמים התופסים בנכסי חורבת יהודה החסיד, בספרם של א”ל פרומקין ו1 ריבלין נאמר: “אכן הרב הגדול הר”מ סוזין גילה אוזן מוהרמ”מ (מורנו הרב מנחם מנדל) ז”ל כי אין כל הצדקה להישמעאל על פי חק נמוסם להחזיק ולהתאחז בבתי דירה המוקדש לבית מדרש ותפילה…”. לאחר עליית החסידים מארצות אשכנז לארץ, פעל רבות הרב לאחדות המחנה ולפשרה בין העדות השונות על מנת לחזק את הישוב וכדי שלא יתפורר במחלוקות פנימיות.

קנאותו:
שאלה ידועה שנתעוררה בירושלים באותם ימים: האם מותר לצייר בבתי הכנסת דמויות של אריות וציורים מעין אלה. בגלל קדושתו המרובה של ארון הקודש היה נהוג ברוב קהילות ישראל לקשט אותו במיוחד ולפארו בפיתוחי עץ וציורים שונים של חיות ובייחוד של אריות, פרחים וכדומה. הראש”ל דוד חזן, שכיהן לאחר פטירתו של הרב סוזין העיד בדיונו בסוגיה על דעתו של הרב סוזין במקרה שקרה בירושלים: “והגוי הבנאי בלתי כוונה עשה מעצמו וצייר במשקוף בית הכנסת בפתחו דמות שני אריות בנוי לתלפיות והמה בולטים ליופי והדור לבית אלקינו. ובה שעתא קם כארי רבינו הגדול הגאון ראשון לציון מהר”מ סוזין ז”ל וצווח ככרוכיא להרוס ולנקות כל המשקוף, והכי אמר רב לא יעשה כן במקומנו, על ארצנו ועל נחלת אבותינו, דהגם אם בחו”ל המצא ימצא מי שמקלו יגיד לו, לא זו היא הדרך בעיר הקודש אשר עיני 5 בה לדרוש אותה תמיד עובדא והסירו הצורות צרורות הנזכר לעיל”.

פטירתו:
הרב סוזין נפטר בכ”ח כסלו תקצ”ו ונטמן בחלקת הרבנים הספרדיים בהר הזיתים, מול הר הבית ובית קודש הקודשים.
על מצבתו נכתב: “ציון במר תבכה בכי נהרות קבעות לדורות, אל הלקח ארון האלוהים. גדול אדוננו ורב, ציון כל הדרה, משה איש האלוהים רבן של בני הגולה, משיירי כנסת גדולה, גדול העצה ורב ציון קרית מועדינו נהפך לאבל מחולנו. נפלה עטרת ראשנו, מורנו ורבנו עמד בפרץ ירושלים, רעיא מהימנא, אבינו מלכנו, המלך שלמה משה סוזין זלה”ה. נלב”ע כח התקצ”ו. יתומים הינו ואין אב מושיע ורב”.