רבי נחמיה הזקן (מוטא) זיע"א

מחכמי עדת קוצ’ין (הודו) היה רבי נחמיה בן אברהם אשר נקרא בשפה המקומית “נמיה מוטא” (נחמיה הזקן).

ביאתו לקהילת קוצ’ין
לפי המסורת הגיע רבי נחמיה מתימן כדי ללמד תורה והתקבל בחום על ידי אנשי הקהילה.
מסורת אחרת מספרת כי רבי נחמיה נאסר ושהה בבית הכלא, משם על ידי ‘קפיצת הדרך’ ברח לקוצ’ין ונשאר שם עד סוף ימיו.

מקובל גדול היה רבי נחמיה וסיפורים רבים נכרכו סביבו, וגם הגויים שגרים סביב לקברו מדליקים נרות ומספרים על ניסים שאירעו להם במהלך השנים.

 קברו
בעקבות עליית רוב היהודים לארץ ישראל ננטשו בתי הכנסת הפעילים, בית הקברות העתיק שבקוצ’ין נהרס המקומיים פירקו את הקברים ובנו שם בתי מגורים, המצבות שמהוות נכס תרבותי ארכיטקטוני ומקור לחקר היוחסין של שמות המשפחה נהרסו ואבדו.

כשבאו לפרק את קברו של רבי נחמיה, הטרקטור ניסה בכל כוחו לפרק את הקבר ולא הצליח, הביאו עוד טרקטורים וכדו’ לנסות – ולא הצליחו, עד שהבינו שזה בגלל הצדיק שקבור שם, (יש גרסה שהטרקטור פשוט לא זז והביאו טרקטור אחר וגם הוא לא הצליח..), אפשר לראות שכל שטח בית הקברות הישן בנוי למעט קברו של רבי נחמיה.
מאז קברו מקודש גם על גויי הסביבה, שבאים להתפלל על קברו ומדליקים נרות.

סיפורים רבים על קדושת קיברו מתגלגלים עד היום בין יהודי הקהילה וגויי הסביבה.

פטירתו
רבי נחמיה נפטר בנר ראשון של חנוכה שנת ה’שפ”א.
ביום פטירתו מקיימים בני העדה עד היום סעודת מצווה לזכרו.
 
 
על מצבת קבורתו נחקק:

נח נפש
של המקובל המפורסם
ס”ק (סבא קדישא) אשר שפעת אור
תורתו זורח בכל תפוצה
החכם השלם החסיד האלהי
כמוהר”ר נחמיה ן’ כמוהר”ר
החכם היקר אברהם מוטא
זצוק”ל ושבק חיים לרבנן
ביום א’ כ”ה לחודש כסליו
שנת הושל”ם ליצירה (ה’שפ”א-1620)
תנצב”ה זיע”א‏