נולד בעיר אורז’ין בסביבות שנת תקט”ו.
בצעירותו נודע כעילוי עצום.
התחתן עם ביתו של רבי יחיאל מיכל מרגליות רבה של אולשקוביץ.
בגיל עשרים כבר התבקש לבוא לקהילת נדבורנא ולכהן בה כראש ישיבה.
באותה תקופה החל לעסוק בתעניות וסיגופים ובתעניות חלום.
כיהן כרב גם בערים: חורסקוב, בודזאנוב, סורוקה,
רבותיו:
רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, רבי זאב וולף מצ’רני-אוסטראה, רבי משולם פייבוש הלר.
לבד מרבותיו אף היה בקשר עם גדולי החסידות: רבי יעקב שמשון משיפיטובקה, רבי ברוך ממז’יבוז’, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי אברהם יהושע השל מאפטא, רבי אריה ליב מוולטשיסק, רבי חיים מצ’רונוביץ.
עלייתו לארץ ישראל:
על אף שפרנסתו בגולה הייתה לו בריווח גדול, אם כל זה השתוקק לעלות לארץ ישראל.
בדרכו לארץ ישראל פגש בספינה את רבי מנחם מנדל משקלוב שעלה לארץ במסגרת עליית תלמידי הגר”א והתיידד עימו.
מסופר שפגש בספינה את רבי לייב מסלונים שהיה מתלמידי הגר”א ונזדמן להם עותק אחד של גמרא ושניהם הגו בו יחדיו משך כל הנסיעה.
בארץ ישראל קבע מושבו בעיר הקודש צפת, בצפת השיל מעליו את אדרת הרבנות והשררה ונהג כאחד מפשוטי העם. הסתתר במסווה של מלמד תינוקות וממשרה זו הייתה פרנסתו מצויה לו בדוחק.
לאחר חמש שנים נפטר והוא כבן שישים, ונטמן בבית העלמין שבצפת.
מקום קבורתו במערת הצדיקים הנמצאת בין קברו של האריז”ל לבין קברו של הבית יוסף.
כעבור שנים התכסה הקבר בעפר ולא נודע מקומו, בשנת תר”ב ביקר במערה השד”ר הירושלמי רבי משה ריישר שתיאר זאת בספרו “שערי ירושלים” (שער ח’). לדבריו: “לא היה ניכר שום ציון ומצבה, רק היה קבלה שכאן מקום קבורתו”. והוא לקח עמו ארבעה חברים שחפרו ומצאו בעומק הארץ את המצבה הישנה, והקימוה מחדש. אך כבר הוכח למעלה מכל ספק, כי נוסח המצבה שצוטט על ידי ריישר לוקה בשתי טעויות: שם אבי רבינו, שהיה ירחמיאל נכתב בטעות כאביגדור, וגם שנת הפטירה תקע”ד נתחלפה בתק”ע, ואין הדברים הולמים את המציאות. בשנים האחרונות נתגלתה המצבה כולה, ובה נמצאו דברים מכוונים והיא המדויקת.
ספריו:
לבושי שרד
ערבי נחל
אשד הנחלים
בגדי שרד
כד הקמח
נאות דשא – ב’ חלקים
טיב גיטין
מגילת סתרים