עידו הנביא ואישתו

עידו, הנביא האלקי, ניבא בתקופת המלכים [דברי הימים ב ט, כט; יב, טו; יג, כב], וניבא גם על ירבעם בן נבט.
אחותה של אבישג השונמית, היתה אמו של עידו הנביא [ילקוט שמעוני מלכים ב, רכח].
ספר נבואותיו מכונה ‘חזות יעדו החוזה’: “ושאר דברי שלמה, הראשונים והאחרונים, הלא הם כתובים על דברי נתן הנביא ועל נבואת אחיה השילוני, ובחזות יעדו החוזה, על ירבעם בן נבט” [דברי הימים ב ט, כט][1]. נבואותיו מכונים גם: ‘מדרש הנביא עידו’: “ויתר דברי אביה ודרכיו כתובים במדרש הנביא עידו” [דברי הימים ב יג, כב][2].
זכריה הנביא, שספר נבואותיו הוא אחד מתרי-עשר, היה נכדו [זכריה א, א].
מכונה ‘איש אלוקים’: “והנה איש אלקים[3] בא מיהודה בדבר ה’ אל בית א-ל, וירבעם עומד על המזבח להקטיר” [מלכים א, יג].
כמו כן קראו עליו: “כסף נבחר לשון צדיק זה עידו הנביא” [מדרש תנחומא כי תשא, ו].
 
עובדות והנהגות
בתנ”ך מסופר על איש אלקים מיהודה, שבא להתנבא בבית אל, והקב”ה ציוה אותו שלא לאכול או לשתות שם, אך הוא המרה את הציווי לאחר שהנביא הזקן שבבית אל רימהו שאמר לו שה’ נגלה אליו וציווהו שעידו יאכל אצלו, ולכן טרפו אריה, ונטמן בבית אל [מלכים א יג, ל]. רש”י [שם שם, א] כותב על איש האלקים: זה היה עידו, וראה מלכים ב [כג, טז-יח], ובספרי [דברים פיסקא שמב].
 
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו באזור העיר בניאס[4]:
ראה להלן (שבואל בן גרשום) [עמוד ***]: שערי ירושלים (מבשרת ציון), טוב ירושלים.
 
“הלכנו לדן, וראיתי מערת פמייס שיוצא מעבר הירדן. ומחוץ לעיר קבר עידו הנביא”. [מסע דפלסטינא]
“פנס [בניאס], עדוא הנביא ורב טרפון ובניו [ור’] פפא”. [כת”י אילן ב’]
“בפמייס, היא דן, קבור עידו הנביא עליו השלום”. [אלה סימני כתבי הקברות לר’ יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז; בשינוי קל: אגרת ר’ שלמה בן ר’ שמעון דוראן]
“[שם דן, היא פניאס] אשר כך נקרא [תחילת] ארץ ישראל. שם קבור עדוא הנביא עליו השלום רחוק מן העיר, [ועליו אילן] בוטם גדול נאה, עץ עושה פרי”. [כת”י מוסקבה]
“דן, עדוא הנביא רחוק מן העיר פרסה ועליו אילן בוטם גדול, ולמטה מעט[5] – בית שעושין בו תפלה, ושם מקום זרוע זנים”. [אלו יחוסי הצדיקים ז”ל וציונם]
“דן, היא בניאס והיא בארץ ישראל. וממנה יוצא הירדן. שם קבור עידו הנביא עליו השלום, ועליו אילן גדול בוטם, כמו אריה”. [איגרת יחוס האבות מאלמוני; בשינוי קל: יחוס הצדיקים]
“דן הוא בקצה ארץ ישראל רבתי – מדן ועד באר שבע, היא פמייס הוא בניאס וממנה יוצא הירדן. שם קבורת עדוא הנביא עליו השלום, והוא קבור בתוך מערה סגורה”. [כת”י אילן ה’]
“בניאס היא מערת פמיאס, ויוצאין ממנה מי הירדן. ושם עידו הנביא, ועליו אילן גדול, בוטם”. [גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש (שבחי ירושלים; זכרון בירושלים)]
“בנייס, שם בפתח העיר תחת האילן, קבור עדוא הנביא ואשתו”. [איגרת מספרת יחסותא דצדיקייא]
“בניאס, שם מערת פמיאס וממנה יוצא הירדן, ושם נקבר עידו הנביא ועליו בנוי ציון, ולידו עץ גדול הקרוי בוטם”. [ידי משה]
 
דרכי גישה
בצומת הכבישים 90 עם 99 פונים ימינה [מזרחה] לכיוון מעין ברוך/שניר. נוסעים כ-5.6 ק”מ עד לכביש 918. ליד השלט ‘אסון המסוקים/גדות/חורשת טל’ פונים ימינה [דרומה] וממשיכים עוד כ-1.4 ק”מ. לאחר מכן יש משמאל לכביש דרך אספלט [ליד שתי אנטנות גבוהות], נוסעים בו כ-1.7 ק”מ עד להצטלבות ימינה ושמאלה. פונים שמאלה ומגיעים לחניון של הציון.
 
מיקום וזיהוי הקבר
העדויות השונות על מקום קבורת עידו, לכאורה נראות סותרות. לפי חלקן נראה כי נטמן מחוץ לעיר בניאס, ורחוק ממנה פרסה, ולפי חלקן נראה כי נקבר בבניאס עצמה או בפתח העיר. אולם, ציונם של עולי הרגל ‘שם’ לא תמיד פירושו באותו מקום במדוייק אף שמונים מספר שמות הקבורים שם, וכוונתם לדרך הילוכם שכך היו מציינים, ובמיוחד אם האחד קבור ליד העיר, מקום שאי אפשר לציין האזור שלו או שמו, אלא ע”י ציון העיר עצמה. כן הדבר בכל הציונים הנמצאים בין שני כפרים, האחד ציין לכפר הזה והשני לכפר השני אולם שניהם לדבר אחד התכוונו. עלינו לדעת ולהבין דרכו של כל עולה רגל בתאורו ובציונו כדי להבין אם התכוין למקום מדוייק, או לאזור שאותו הכיר ואליו הלך או ממנו יצא למקום אחר.
במקרה של עידו, צירוף של כל העדויות מורה כי לא נקבר בתוך העיר עצמה, שם נקברו שבואל, רב אשי, בני אביי, רב פפא ובני רב פפא, אלא רחוק מהעיר במקום שאין לו שם עצמי. ואכן שלושה ק”מ מדרום-מערב לבניאס [בהליכה רגלית כ-4 שהם פרסה כנ”ל], ישנו קבר עתיק הקדוש לדרוזים הנקרא במפות העתיקות ‘נבי הודה’. טעו הגויים וסברו כי הכוונה ליהודה בן יעקב [אחד מהשבטים], אולם אינו אלא עידו – שם הדומה להודה. ואכן ליד קבר עתיק זה, נמצא עץ אלה עתיק, הוא הנקרא ‘אילן בוטם’, והתאור ‘מערה סגורה’ פירושו בנין בנוי על הקבר, כך שאי אפשר להכנס למערה שמתחת לציון. [האיזכור פתח העיר אצל ‘איגרת מספרת’, אולי פירושו לפני הכניסה לעיר – על הדרך].
עוד יש להוסיף כי בחורבת עומרית שבקירבת נבי הודא, הולך ונחשף בשנים האחרונות מקדש רומי נוסף, גדול ומפואר, מסוף תקופת הבית השני ומתקופת המשנה. אפשר שמקדש זה הוא מקדש עגל הזהב המוזכר על ידי יוסף בן מתתיהו במאה הא’ לסה”נ [מלחמות היהודים ד א, א], או אפשר שזהו המקדש שבנה הורדוס לכבודו של הקיסר אוגוסטוס בסוף המאה הא’ לפסה”נ. אולי זו כוונתו של בעל ‘אלו יחוסי הצדיקים ז”ל וציונם’ בהזכירו את בית התפלה שלמטה מקברו של עידו. [קרוב למקדש, מצפון-מערב, קיימת חורבה נוספת עם אבנים גדולות ומעוצבות היטב, כנראה של מאוזוליאום[6] מפואר שטרם נחפר].