רבי יהושוע בן לוי

רבי יהושוע בן לוי
 
“הוא מאמוראים, כך כותב רש”י… אבל הרמב”ם מנאו עם התנאים” [סדר הדורות].
זכה תמיד לגילוי אליהו [סנהדרין צח, א ועוד] ונכנס חי לגן עדן[1] [כתובות עז, ב; דרך ארץ זוטא א].
התגורר בלוד [ירושלמי שביעית ח, ח].
 
אמרותיו
“אמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה” [קידושין לא, א].
“אמר ר’ יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו” [פסחים ג, א].
“אמר ר יהושע בן לוי: כל החושד בכשרים לוקה בגופו” [יומא יט, ב][2].
“אמר ר’ יהושע בן לוי: המהלך בדרך ואין עמו לוייה, יעסוק בתורה, שנאמר [משלי א, ט]: ‘כי לוית חן הם לראשך’. חש בגרונו, יעסוק בתורה, שנאמר [שם]: ‘וענקים לגרגרותיך’. חש במעיו, יעסוק בתורה, שנאמר [משלי ג, ח]: ‘רפאות תהי לשרך’ [שרך = טבורך]. חש בעצמותיו, יעסוק בתורה, שנאמר [שם]: ‘ושיקוי לעצמותיך’. חש בכל גופו, יעסוק בתורה, שנאמר [משלי ד, ח]: ‘ולכל בשרו מרפא'” [עירובין נד, א].
“אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה” [אבות ו, ב].
“אמר רבי יהושע בן לוי, שלשה דברים סח לי מלאך המות: אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש; ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו; ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת, מפני שאני מרקד ובא לפניהן וחרבי בידי ויש לי רשות לחבל” [ברכות נא, א].
 
עובדות והנהגות
פעם הזדמן רבי יהושע בן לוי למקום בשם ‘גבלא’, וראה גפנים שהיו מוציאים אשכולות גדולים כעגלים. אמר רבי יהושע: ‘ארץ, ארץ, הכניסי פירותייך. למי את מוציאה פירותייך, לערביים הללו שעמדו עלינו בחטאתינו?’ [כתובות קיב, א].
פעם התחייב אדם בשם עולא בר קושב מיתה על ידי המלכות. עולא נמלט ללוד, בכדי להתחבא אצל רבי יהושע בן לוי. הקיפו חיילי המלך את העיר, ואמרו: אם אין אתם מסגירים אותו לידינו, מחריבים אנו את העיר. הלך רבי יהושע בן לוי, ושכנע את עולא לציית בכדי להציל את העיר, ומסרו להם. בתגובה למעשה זה, לא נגלה אליהו הנביא לרבי יהושע כמה ימים, עד שהתענה רבי יהושע כמה תעניות ושב והתגלה אליו. כשהתגלה, שאל אותו אליהו: וכי למוסרים אני נגלה? אמר לו רבי יהושע שפעל על פי דברי המשנה. על כך הגיב אליהו: וזו משנת החסידים? כלומר, שרבי יהושע שהוא חסיד לא ראוי לו לנהוג כן, למרות שזו ההלכה [ירושלמי תרומות ח, ד].
פעם שאל רבי יהושע בן לוי את אליהו מתי יבוא המשיח? אמר לו אליהו שילך וישאל אותו בעצמו, שהוא יושב על פתחה של רומי, וסימן היכר נתן לו: יושב בין עניים סובלי חוליים, אך בניגוד לשאר שמתירים את כל פצעיהם בבת אחת, ואז חוזרים וחובשים אותם, הוא מתיר אחד וחובשו, ושוב מתיר אחד וחובשו, מפני שחושש שתבוא השעה לגאול את ישראל והוא יתעכב בגלל פצעיו. הלך רבי יהושע ואמר לו: שלום עליך רבי ומורי. ענה לו המשיח: שלום עליך בן לוי. שאלו רבי יהושע: אימתי יבוא מר? אמר לו: היום. לאחר זמן התאונן רבי יהושע אצל אליהו על כך שהמשיח שיקר לו, כי אמר ‘היום’ ולא בא. אמר לו אליהו: כך אמר לך [תהלים צה, ז]: ‘היום, אם בקולו תשמעו’ [סנהדרין צח, א].
פעם אחת הלך לפני שלטון של קיסרין יחד עם רבי חנינא. ראה אותם הקיסר ועמד בפניהם. אמרו לו: לפני יהודים הללו אתה עומד? אמר להם: פני מלאכים ראיתי [ירושלמי ברכות ה, א].
בשעת פטירתו, אמרו לו למלאך המות: לך ועשה לו רצונו. הלך ונראה לו. אמר לו: הראה לי מקומי. אמר לו: לחיי! אמר לו: תן לי סכינך שלא תבעתני בדרך. נתנה לו. כשבאו לשם, הגביהו והראה לו. קפץ והטיל עצמו בפנים. תפסו בכנף בגדו. אמר לו: שבועה שאיני חוזר! אמר הקדוש ברוך הוא: אם נשאל על שבועתו – יחזור, ואם לאו – לא יחזור. אמר לו: תן לי סכיני. לא נתן לו. יצאה בת קול ואמרה לו: תנה לו, שנצרכת לבריות.
הכריז אליהו לפניו: פנו מקום לבן לוי, פנו מקום לבן לוי! הלך ומצאו לרבי שמעון בן יוחאי שהיה יושב על שלשה עשר מושבות של פז, אמר לו: אתה הוא בן לוי? אמר לו: הן. נראתה הקשת בימיך? אמר לו: הן. – אם כן, אין אתה בן לוי. ולא כן הוא, שלא היה דבר, אלא סבר: לא אחזיק טובה לעצמי [כתובות עז, ב].
 
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בטבריה:
 
“בטיברייא נקבר רמב”ם והרמב”ן, ר’ יהושע בן לוי, ר’ אברהם אבן עזרא וי”ג אלפים מתלמידים מר’ עקיבא”. [רשימת קברים לנוסע אלמוני מקנדיאה]
“נבי איסא, שמקומו בטבריא קרוב לשער צפורי, הוא המקום אשר שם נגנז גופא קדישא של ר’ יהושע בן לוי”. [אדמת קודש]
 
דרכי גישה ומיקום וזיהוי הקבר
לא נמסר לנו ע”י עולי הרגל תיאור מדוייק של מקום קבורתו, אולם נשמע מלשונם כי נקבר באזור הרמב”ם, מקום המתאים לקבורה בתקופתו של רבי יהושע בן לוי. אולם אם נכונים דברי האדמת קודש, הרי שמקום קברו באזור אחר. במפה העתיקה של טבריה מסומן קבר ‘נבי איסא’ ברחוב הקישון [הגליל פינת התבור], משמאל לכביש [כשבאים מצומת צמח].
אכן תוואי החומה המערבית עבר לאורך רחוב הגליל וקצת פנימה (מזרחה), ולאחר השטפון בשנת 1934 נעשתה כאן פירצה בחומה. בציור ישן נראה שער באזור זה לכיוון צפון מערב, ויתכן שהפירצה היא הרחבה של השער.
אולם הרב טולידנו (כל ארץ נפתלי, מאמר משנת 1947) מציין שקבר איסא נמצא ברחוב היהודים בעיר העתיקה בחצר בית אבולעפיה, והקבר הועבר מחוץ לעיר העתיקה מחמת שהציקו להם על זה.
השערה נוספת היא שאולי כאן היה ביהכ”נ יהושע בן נון הנזכר אצל עולי הרגל, ולכך נקרא איסא מלשון יהושע, ואין זה קבר כלל.