יעקב איש כפר נבוריא
ר’ יעקב איש כפר נבוריא חי בזמנו של ר’ חגי, כלומר בדור השלישי והרביעי לאמוראים (ראה להלן עובדות והנהגות).
אמרותיו[1]
“אמר רבי אבון: ‘מי ימלל גבורות ה’ [תהילים קו, ב], תרגם יעקב כפר נבוריא בצור: ‘לך דומיה תהילה אלוקים בציון’ [תהילים סה, ב], סמא דכולא משתוקא למרגליות דלית לה טימי כל שמשבח בה פגמה” – כלומר, בעת שהיה בצור ביאר יעקב איש כפר נבוריא את הפסוק ‘מי ימלל וכו’ באמצעות הפסוק ‘לך דומיה תהילה’. וביאורו: השתיקה היא תהילתו של הקב”ה. משל למרגלית שערכה רב מאוד – ככל שאדם משבחה הוא פוגם בערכה האמיתי [ירושלמי ברכות ט, א ופני משה שם].
“תרגם יעקב איש כפר נבוריא חד פסוק בכנישתא מרודתא דקיסרי וקלסוניה רבנין: ‘הוי אומר לעץ הקיצה’ זה זקן שהוא מתמנה בכסף, ‘עורי לאבן דומם הוא יורה’ יודע הוא להורות, בתמיה, ‘הנה הוא תפוש זהב וכסף’ ולשם כספיה אתמני, ‘וכל רוח אין בקרבו’ לא ידע כלום” [מדרש שמואל פרשה ז סימן ו; ירושלמי ביכורים ג, ג].
עובדות והנהגות
על שני הוראות שהורה יעקב איש כפר נבוריא בצור הלקה אותו ר’ חגי ארבעים מלקות, מפני שהורה שלא כדין ודרש בתורה שלא כהלכה (למרות שסמך את דבריו על פסוקים). בשני המקרים הגיב יעקב איש כפר נבוריא באותו אופן: “חבוט חבטך דהוא טבא בקלטא” – כלומר, חבוט בי את חבטותיך מפני שיש לי ללמוד מהן להבא. למרות שקיבל עליו את הדין אנו מוצאים שר’ איסי דקיסרין מונה אותו ברשימת מינים[2] (שיצאו לתרבות רעה) [קהלת רבה ז].
עולי הרגל ומקורות
מקום מנוחתו בנבוריא עם רבי אלעזר המודעי:
כת”י מוסקבה רבי משה באסולה גלילות ארץ ישראל / איגרת הקודש (שבחי ירושלים; זכרון בירושלים), ידי משה, שערי ירושלים (מבשרת ציון; מסעות משה; טוב ירושלים).
“ומשם הלכנו לנבורתין, וסמוך לעמק בשיפוע ההר סמוך למסילה צדיק אחד, ויש אומרים כי הוא ר’ יעקב דמן נבוריא[3]“. [תוצאות ארץ ישראל]
“בנברטיין רב נחמן (ובר) [ורב] יעקב איש נבוריא”. [אלה סימני כתבי הקברות לר’ יעקב שליח רבינו יחיאל מפריז]
